שכרות כהגנה ברצח: מתי היא פועלת?

בית המשפט העליון דן בשאלה מתי שכרות יכולה לשמש כהגנה מפני הרשעה בעבירת רצח. הוא קבע בפסק דינו כי דחיית ערעור על הרשעה ברצח מחמת שכרות מתרחשת כאשר הנאשם שומר על יכולת להבין את מעשיו ולהחליט עליהם, גם אם מצבו מושפע מאלכוהול. המקרה של בוריס אבלים נגד מדינת ישראל מספק דוגמה חשובה לעקרונות אלו במשפט הפלילי. במקרים פליליים חמורים מסוג זה, חשוב להכיר גם את הליכי המעצר, כפי שמפורט במדריך מעצר עד תום הליכים: המדריך המלא לנאשם ומשפחתו בליווי עורך דין.

מאמר זה ינתח את פסק הדין המכונן. לפיכך, יבחן את טענותיו של אבלים ויסביר מדוע בית המשפט העליון דחה את ערעורו. נתמקד בהגנת השכרות על פי חוק העונשין. ונבחן את המשמעות המעשית של פסק הדין על אחריות פלילית.

הליך הערעור: בוריס אבלים נגד מדינת ישראל

ההליך המשפטי המדובר הוא ע״פ 2788/96, בוריס אבלים נ' מדינת ישראל. בנוסף, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דן בערעור זה.

המערער, בוריס אבלים. עם זאת, הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירת רצח על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר עולם, לאחר שדקר למוות את אשתו, סופיה ז״ל. במקרים חמורים מסוג זה, חשוב להכיר את ההליכים המשפטיים ואת חשיבות הייצוג המשפטי, כפי שמפורט במדריך בנושא התמודדות עם כתב אישום פלילי: המדריך המלא לנאשם וליווי עורך דין.

אבלים הגיש ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו ועל גזר הדין שנגזר עליו. כתוצאה מכך, הוא טען כי בעת המעשה היה נתון במצב של שכרות. לטענתו, מצב זה מצדיק הגנה על פי חוק העונשין, ופוטר אותו מאחריות לרצח. סוגיה זו מדגישה את מורכבות הדיון המשפטי בכל הנוגע להליכי דחיית ערעור על עונש מאסר והשפעתם על שאלת האחריות הפלילית.

רקע ועובדות המקרה: בחינת טענת השכרות

בוריס אבלים התגורר עם אשתו המנוחה ובנם בבאר שבע. לעומת זאת, יחסיהם היו מתוחים, בעיקר בשל רצונה של אשתו לעזוב את הארץ. סכסוך זה אף הוביל את המנוחה לפנות לבית הדין הרבני בתביעה לגירושין.

המערער הירבה בשתיית אלכוהול במשך שנים. לדוגמה, ביום המקרה, לאחר שתייה מרובה, התפתח ויכוח קשה בין אבלים למנוחה. במהלך הוויכוח, המנוחה כינתה אותו בשמות מעליבים וטלטלה את ראשו.

המערער נטל סכין ודקר את אשתו פעמיים. לדוגמא, דקירות אלו גרמו למותה. לאחר הדקירה, אבלים אף פצע את עצמו, כשלדבריו התכוון להתאבד. השכנה שהגיעה למקום ראתה את אבלים עם הסכין והוא אמר לה שהוא הורג אותה.

ואת עצמו.

בנו של המערער העיד כי המערער היה שתוי, אך לא בשכרות עמוקה. כלומר, השכנה ציינה כי הוא לא היה צלול אך ״דיבר הכל לעניין״. לעומת זאת, שוטרים שהגיעו למקום התרשמו שהוא היה ״שיכור כבד״ ולא הצליחו לתקשר עמו. המחלוקת סביב רמת שכרותו הייתה מרכזית בהליך המשפטי.

השאלה המשפטית המרכזית: גבולות האחריות הפלילית בשכרות

השאלה המשפטית העיקרית שעמדה לפתחו של בית המשפט הייתה האם בוריס אבלים היה מסוגל להבין את מעשיו. אולם, נשאל גם האם הוא יכול היה להחליט לבצע אותם, למרות מצב שכרותו.

כמו כן, עלתה השאלה האם יש לייחס לו אחריות פלילית מלאה למעשה הרצח. אמנם, השכרות, כהגנה, עלולה להשפיע על שני יסודות מרכזיים באחריות פלילית: יכולת ההבנה (היסוד הקוגניטיבי). ויכולת הרצייה (היסוד הווליטיבי).

בית המשפט נדרש לבחון האם רמת שכרותו של המערער הגיעה לכדי ״חסר יכולת של ממש״ להבין את המעשה. בנוסף, הוא נדרש לבחון אם הייתה לו ״חסר יכולת של ממש״ להימנע מעשיית המעשה.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה לדחיית הערעור

בית המשפט המחוזי דחה את טענת הגנת השכרות. ואולם, הוא קבע כי אבלים היה מודע למעשיו ולתוצאותיהם. בית המשפט העליון אימץ קביעות אלו ודחה את הערעור.

השופטים הדגישו כי הצהרתו של אבלים בפני שכנתו (״הוא הורג אותה. יחד עם זאת, ואת עצמו״) סתרה טענה של חוסר אחריות עקב שכרות. הצהרה זו מעידה על מודעות לתוצאת המעשה ועל כוונה להשיגה. לפיכך, השכרות לא שללה את יכולת ההבנה של המערער.

מעבר לכך, בית המשפט קבע. מאידך, כי לא הוצגו ראיות מספיקות להראות שאבלים היה ״חסר יכולת של ממש. להימנע מעשיית המעשה״. הגנה זו דורשת פגיעה עמוקה ביכולת השליטה והבחירה.

עדויות הבן והשכנה, לפיהן המערער דיבר לעניין. מצד שני, חיזקו את הקביעה שלא איבד לחלוטין את כושרו הרצוני.

השופט קדמי ציין. לסיכום, כי היחלשות מעצורים נפשיים כתוצאה משכרות אינה שקולה לאיבוד יכולת לגבש החלטה להמית. נטל הוכחת הגנת השכרות מוטל על הנאשם, והוא לא עמד בו במקרה זה.

המסגרת המשפטית: הגנת השכרות בחוק העונשין

הגנת השכרות מעוגנת בסעיף 34ט לחוק העונשין. לאור, סעיף זה קובע כי אדם המבצע עבירה במצב של שכרות עשוי ליהנות מסייג לאחריות פלילית. כלל זה חל רק. אם השכרות גרמה לו להיות ״חסר יכולת של ממש״ להבין את מעשיו או להימנע מהם.

סעיף 34ט(ד) לחוק העונשין מגדיר ״מצב של שכרות״ כמצב שבו אדם נמצא תחת השפעת אלכוהול. בהתאם, השפעה זו צריכה לגרום לו להיות חסר יכולת של ממש להבין את אשר עשה. את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה. חוק העונשין מבחין בין שכרות שגרמה לחוסר הבנה לבין שכרות שפגעה ביכולת הרצייה.

כמו כן, סעיף 34ט(ב) לחוק קובע שאם העבירה בוצעה במצב של שכרות. למעשה, ונדרשת כוונה או מחשבה פלילית מסוימת, רואים את האדם כאילו פעל באדישות בלבד. במקרה כזה, עבירת רצח יכולה להפוך להריגה, אשר אינה דורשת כוונה להמית.

יחד עם זאת. ראשית, נטל ההוכחה לכך שקיים מצב של ״חסר יכולת של ממש״ מוטל על הנאשם. הוא צריך להוכיח זאת ברמת הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו. אם נותר ספק סביר, הוא פועל לזכות הנאשם.

היעדר כוונה להמית וטענת קינטור: מדוע נדחו?

המערער טען כי בשל שכרותו. שנית, לא היה מסוגל לגבש ״החלטה להמית״ כמשמעותה בסעיף 301 לחוק העונשין. טענה זו נדחתה. בית המשפט קבע כי הצהרותיו של אבלים בשעת המעשה הוכיחו מודעות ברורה לכוונה להרוג.

ערפול הכרה קל אינו שולל בהכרח כוונה פלילית. שלישית, בית המשפט הסתמך על הלכות קודמות. שהבהירו כי היחלשות מעצורים נפשיים בשל שכרות אינה משמיטה את הבסיס להחלטה פלילית. היא רק עשויה להסביר את הרקע למימוש ההחלטה.

המערער גם העלה טענת קינטור, כשלדבריו דברי המנוחה המעליבים היוו קינטור. מכאן, גם טענה זו נדחתה. מבחן הקינטור הוא כפול: סובייקטיבי ואובייקטיבי.

בית המשפט מצא כי דברי המנוחה, חריפים ככל שיהיו. לא היו בהם כדי להוציא אדם מן היישוב מדעתו. הם לא עמדו במבחן האובייקטיבי. בנוסף, לא הוכח שהשכרות גרמה לו לאבד את עשתונותיו באופן שהיא עומדת במבחן הסובייקטיבי.

המשמעות המעשית: אחריות פלילית והגנת השכרות

פסק הדין מדגיש את חשיבותה של אחריות פלילית מודעת ומכוונת. הוא חל גם במקרים שבהם הנאשם נמצא במצב של שכרות. שכרות יכולה להשפיע על שיקול הדעת ועל יכולת העצירה הנפשית. אך היא לא משחררת אדם מאחריות פלילית אם הוא היה מסוגל להבין את מעשיו.

הוא חייב להיות מסוגל גם להחליט עליהם.

הגנת השכרות אינה ״כרטיס יציאה חופשי״ מאחריות פלילית. כדי ליהנות ממנה, יש להוכיח פגיעה משמעותית ביכולת ההבנה או הרצייה. זהו נטל הוכחה כבד, והראיות במקרה זה לא סיפקו בסיס מספיק לטענה זו. לכן, בית המשפט דחה את הערעור.

משמעות נוספת היא שבית המשפט מתייחס בחומרה לעבירות אלימות חמורות, כגון רצח. הוא נוטה לדחות טענות הגנה שאינן נתמכות בראיות מוצקות. זהו מסר ברור לחברה לגבי ההשלכות החמורות של מעשים אלימים. גם כאשר הם מבוצעים תחת השפעת אלכוהול.

הערעור כנגד גזר הדין נדחה אף הוא. המערער ביקש עונש מופחת על פי סעיף 300א(ג) לחוק העונשין. סעיף זה דורש הוכחה למצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת. בית המשפט קבע כי דרישות המנוחה למכור את הבית לא עלו לכדי תשתית ראייתית כזו.

על כן, לא נמצאה עילה להתערבות בגזר הדין.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.